<h1>בה"ג הלכ' נידוי</h1>
<h2>דף לב:</h2>
רבא בר שרשו[ם] הוה איכא עליה קלא דקאכיל ארעא דיתמי, א"ל אביי אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה, א"ל ארעא הוה נקיטנא במשכנתא מאבוהון דיתמי ואכלתה שני חזקה והוה אית לי זוזי יתירי עליה, ואמינא, אי מהדרנא לה לארעא ואמינא דאית לי זוזי גביה הא אמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, אלא אוכלה שיעור זוזיי דכי מהדרנא להו ארעייהו מיגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי כי אמינא דאית לי זוזי אחרינא מהימנא, א"ל לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא איכא קלא עלה דארעא דיתמי היא, אלא אהדרה ניהלייהו ולכי גדלי יתמי אישתעי דינא בהדייהו.
<h2>דף קיט:</h2>
והילכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והילכתא אין חולקין, קשיא הילכתא אהילכתא, לא קשיא הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג רביה יקרא.
<h2>דף קעה.</h2>
אמר רבא שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענוהו נאמנין, תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים פרענו אין נאמנין. כלפי לייא, אדרבה היכא דאמר תנו דפסקה אבוהון למילתא איכא למימר דפרעו, אמר מנה לפלוני בידי ולא אמר תנו דלא פסקה אבוהון למילתא, איכא למימר דלא פרעו, אלא הכי קאמר שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו, נאמנין, מאי טעמא, מדלא פסקה אבוהון למילתא סבר אידכר הוא, תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין, אי איתא דפרעיה לא אמר תנו.
בעי רבא שכיב מרע שתבעוהו והודה מהו, צריך לומר אתם עדיי או אין צריך לומר אתם עדיי, צריך לומר כתובו או אין צריך לומר כתובו, אדם משטה בשעת מיתה או אין אדם משטה בשעת מיתה. בתר דבעיא הדר פשטא, אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורים דמו.
